דשא איכות הסביבה בע"מ נ' עירית אור עקיבא

פסק דין

ערעור וערעור שכנגד על פסק דין מיום 29.1.09 שניתן בבית משפט השלום בחיפה בת"א 17072/03 (כב' סגן הנשיא יעקב וגנר).

השופט דר' עדי זרנקין:

העובדות העולות מפסק דינו של בית משפט קמא

1.המדובר בסכסוך כספי בגינו הגישה המערערת (המשיבה שכנגד) (להלן- "המערערת") שתי תביעות נפרדות כנגד עירית אור עקיבא, המשיבה (המערערת שכנגד )(להלן- "המשיבה" וגם "העירייה") (ת"א 17072/03 ו- ת"א 9336/04). התביעות אוחדו לת"א 17072/03, עליו הוגשו הערעור והערעור שכנגד.

2.המערערת הינה חברה שעיסוקה העיקרי הינו פינוי אשפה וגזם מרשויות מקומיות. המערערת זכתה במכרז מספר 15/2000 לביצוע עבודות פינוי פסולת ביתית מתחומי שטח השיפוט של המשיבה. בין המערערת למשיבה נחתם ביום 1.2.01 הסכם לביצוע עבודת פינוי הפסולת, שהוארך על פי האופציה הנקובה בו, עד למועד סיום ההתקשרות ביום 28.2.04 (להלן- "ההסכם").

המערערת טענה בבית משפט קמא, כי המשיבה הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה במועד הקבוע דהיינו בתנאי שוטף+60, את מלוא התמורה בגין ביצוע העבודות וכן קיזזה שלא כדין סכומים המגיעים ממנה למערערת. בנוסף, המערערת טענה כי המשיבה הסכימה להעסקת קבלני משנה על ידה, זאת בתמורה להנחה בשיעור 8% על התשלום החודשי.

המשיבה טענה בבית משפט קמא, כי המערערת הפרה באופן בוטה את התנאים הקבועים בהסכם בכך שלא פינתה אשפה מכל תחומי העירייה, לא פינתה אשפה בהתאם למועדים שנקבעו, לא ביצעה שטיפות של כלי האצירה ומתקני האשפה, לא התייצבה לפינוי האשפה באופן קבוע, ועוד. בגין ההפרות הללו טענה המשיבה כי נגרם לה נזק כספי רב. בנוסף, טענה המשיבה כי המערערת עשתה שימוש בקבלני משנה, זאת בניגוד לתנאי החוזה.

3.קביעותיו של בית משפט קמא

בית משפט קמא קבע כי בעבודת המערערת נתגלו ליקויים רבים: פינוי האשפה היה לוקה בחסר, המערערת גרמה נזקים לכלי האצירה (עקב אי שטיפת כלי האצירה ומתקני הזבל, כנדרש בהסכם), אי פינוי פסולת מכל תחומי העירייה בהתאם למועדים שנקבעו בהסכם, אי התייצבות לפינוי האשפה באופן קבוע, והפעלת מכלים שלא בהתאם להסכם. בנוסף, בית משפט קמא קבע כי המערערת הפרה את ההסכם בכך שהעסיקה בתקופה מסוימת קבלני משנה לפינוי האשפה. לעניין זה, נקבע כי ההנחה בסך 8% ניתנה למשיבה ללא קשר להעסקת קבלן המשנה, והיא הופסקה בגלל שהמשיבה לא עמדה בתשלומים, איחרה בתשלומים וכו'.

עוד נקבע, כי המערערת הפרה את ההסכם בכך שלא המציאה למשיבה אישורים שנדרשו על ידי המשרד לאיכות הסביבה, וכך נגרם למשיבה נזק כספי רב.

בית משפט קמא קבע, יחד עם זאת, כי הן המערערת והן המשיבה הפרו את ההסכם. המשיבה הפרה את ההסכם כך שתשלומי התמורה המגיעים ממנה למערערת, בוצעו באופן חלקי, לשיעורין ובאיחור ניכר.

עוד קבע בית משפט קמא, כי למשיבה נוצרה זכות שבדין ועל פי ההסכם, לקזז סכומים מחשבונות המערערת. כמו כן, נקבע כי המשיבה אשר הפעילה זכותה כאמור, לא קיזזה ביתר סכומים המגיעים ממנה למערערת. המשיבה הציגה בבית משפט קמא חוות דעת ארוכה ומנומקת בתחום הגיאוגרפיה ואיכות הסביבה, בה צוינו הנזקים החודשיים שנגרמו למשיבה עקב הליקויים בעבודת המערערת, כאשר הנזק החודשי הוערך בסך של כ- 50,000 ₪. בפועל קיזזה המשיבה סך של 520,315 ₪ באופן הבא: 341,699 ₪ קוזזו בגין ליקויים, סך של 178,616 ₪ קוזז בגין "ניפוח חשבון" על ידי המערערת. בנוסף לאמור לעיל, מצא בית משפט קמא כי יש לקזז סך נוסף של 60,748 ₪ בגין ליקויים שפורטו בחוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבה. בית משפט קמא אישר, אם כן, את הקיזוזים הנ"ל בסך 581,063 ש"ח, אך עם זאת, קבע כי לנוכח הפרת ההסכם על ידי שני הצדדים, המשיבה לא רשאית לקזז את סכום ה"פיצויים המוסכמים" בסך של 700,000 ₪.

לעניין מועד התשלום למערערת, הסכימו המערערת והמשיבה, בבית משפט קמא (דיון מיום 16.12.01), כי כל דחיית תשלום מעבר ל– 90 יום תשא ריבית חשב. בהתאם, קבע בית משפט קמא כי החל מיום תחילת העבודה ועד ליום 16.12.01 – בגין כל איחור של המשיבה לשלם למערערת תוך 60 יום, תשלם המשיבה הפרשי ריבית והצמדה כחוק. מיום 17.12.01 ועד למועד סיום ההתקשרות ביום 28.2.04 - על כל איחור בתשלום התמורה תוך 90 יום, תשלם המשיבה ריבית חשב.

סיכומו של דבר, בית משפט קמא קבע כי המשיבה תסכם כל החשבונות שהגישה לה המערערת, מסה"כ הסכומים תבוצע הנחה בשיעור 8% ולאחר מכן ינוכו התשלומים ששולמו למערערת. המשיבה תקזז סך של 581,063 ₪ בלבד, ינוכה סך של כ- 750,000 ₪ ששולמו על ידי המשיבה לאחר הגשת התביעה (הסכום הנדרש לביטול העיקולים שהוטלו על המשיבה בתובענה). על יתרות התשלומים, לאחר ניכויים וקיזוזים, תחושב הריבית בהתאם להסכמת הצדדים, כאמור לעיל.

בנוסף, בית משפט קמא קבע כי המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 75,000 ₪, בצירוף מע"מ+ ריבית והצמדה.

טענות הצדדים לערעור

הערעור העיקרי

4.המערערת טענה כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי המשיבה הייתה רשאית לקזז מהתשלומים המגיעים ממנה למערערת, עקב הפרות ההסכם. לטענת המערערת, "עקרון ההדדיות" לא מתיר לצד המפר להפעיל לזכותו, באופן חד צדדי, את סעיפי הפיצוי המוסכם כלפי משנהו, שעה שהוא עצמו אינו מקיים את ההסכם. המערערת טענה כי טעה בית משפט קמא בכך שהכיר בקיזוזים של העירייה בסך מאות אלפי שקלים, זאת מבלי שהעירייה חויבה לשלם על ההפרות מטעמה- הפיגורים בתשלום ותשלומים חלקיים. לטענת המערערת המשיבה קיזזה סכומים באופן שרירותי שאינם תואמים את הנזק הנטען וללא כל אסמכתא. לעניין גובה הסכומים המותרים לקיזוז, טענה המערערת, כי טעה בית משפט קמא בהתייחסו לחוות הדעת של מר יצחק גיל שהוגשה מטעם המשיבה, שכן אין המדובר בחוות דעת מומחה, כמשמעה בתקנות. לטענתה, חוות הדעת לא התבססה על ידע מקצועי והיא רק מנתה תלונות מטעם העירייה (שאמיתותן לא הוכחו) ובצידן הסכומים המגיעים לעירייה עקב ההפרה.

עוד טענה המערערת, כי בית משפט קמא טעה בכך שאישר באופן גורף את כל הקיזוזים שהעירייה רשמה בספריה לחובת המערערת, כאשר היה על בית משפט קמא לבדוק בנפרד כל קיזוז שנעשה על ידי המשיבה ולבחון האם אכן היה מקום לקזז.